דיכאון הוא אחת ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, הפוגעת בצורה משמעותית בתפקוד האדם. בין 5-25 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית יחוו דיכאון בשלב כלשהו של חייהם,. השכיחות בקרב ילדים נעה בין 1-3 אחוזים מכלל האוכלוסייה ובקרב מתבגרים בין 15-20 אחוזים.

 

דיכאון הוא יותר מעצב רגעי - הוא מצב רוח ירוד מתמשך המלווה בתחושות של חוסר תקווה, אובדן עניין בפעילויות מהנות, וירידה בתפקוד היומיומי. זוהי הפרעה נפשית שכיחה ורצינית, המשפיעה על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.

 

תסמינים נפוצים של דיכאון כוללים:

• תחושת עצב, ריקנות או חוסר תקווה מתמשכת.

• אובדן עניין או הנאה בפעילויות שבעבר היו מהנות.

• שינויים בתיאבון ובמשקל (ירידה או עלייה משמעותית).

• הפרעות שינה (נדודי שינה או שינה מרובה).

• עייפות וחוסר אנרגיה מתמשכים.

• תחושות אשמה, חוסר ערך או חוסר אונים.

• קשיי ריכוז, חשיבה וקבלת החלטות.

• מחשבות על מוות או התאבדות.

• אי-שקט או תחושת איטיות.

• תסמינים גופניים לא מוסברים (כגון כאבים).

 

ההשפעה של דיכאון עלולה להיות עמוקה ולגעת בכל תחומי החיים:

• פגיעה ביחסים בין-אישיים.

• קשיים בתפקוד בעבודה או בלימודים.

• בידוד חברתי.

• ירידה משמעותית באיכות החיים.

​

חשוב לזכור שדיכאון אינו חולשה או כישלון אישי, וניתן לטפל בו ביעילות באמצעות פסיכותרפיה

​

הטיפול בדיכאון יכול להיות אקטיבי באמצעות טיפול דינאמי או התנהגותי קוגניטיבי ובמקרים מסוימים משולב גם טיפול תרופתי על פי מרשם של פסיכיאטר. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי נעשה שימוש ממוקד ומובחן בשאלוני הערכה ופרוטוקולים מובנים של טיפול, לימוד טכניקות ניטור, סדר יום, מיינדפולנס, בחינת מחשבות אובדניות, מניעה ובטחון, וויסות וטכניקות הרגעה, דפוסי תקשורת משפחתיים, מחשבות אוטומטיות שליליות, מניעת הישנות ומודל פתרון בעיות ועיבוד מצבי משבר עתידיים.

​

בהתערבות טיפולית באמצעות תהליכים דינאמיים הדיכאון מבטא על פי תפיסה זו מציאות פנימית בעייתית של ייצוגיי העצמי במערכות יחסים ותהליכים נפשיים לא מודעים. הטיפול מתמקד ביחסים בין המטפל למטופל וב "כאן ועכשיו" תוך דגש על תהליכי העברה והעברה נגדית. המטופל משליך על המטפל חלק מייצוגי עצמי שלו הבעייתיים ולא מאורגנים והמטפל משקף למטופל ומחזירם אליו בצורה מאורגנת ואמפתית לרגשותיו. מדובר בתהליכים שדורשים זמן רב יותר מאשר גישות טיפוליות אחרות.

​

טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל מאוד לטיפול בדיכאון והינו טיפול ממוקד מטרות. המטופל לומד להכיר מחשבותיו האוטומטיות ומלכודות חשיבה שמזינות את המצב הדכאוני, רגשותיו סביב מחשבות אלו, אמונות ליבה כלפי עצמו וכלפי העולם ותחושות גוף שממתעוררות סביב מחשבות ורגשות אלו. התנהגותו הנעה בין 3 דפוסים התמודדות עיקריים: הימנעות, פיצוי יתר או כניעה. תובא תחילה למודעות לאחר זיהוי הדפוס הרווח ביותר, תותאם תכנית התערבות התנהגותית שיש בה מרכיבים של עבודה קוגניטיבית על המחשבות, בדיקת יעילותן ובחינת מחשב ות יעילות אפשריות ומותאמות אישית. תכנית חשיפה הדרגתית למוקד הקושי תעשה באופן מותאם לקצב של המטופל ותוך רגישות רבה ותאפשר התמודדות יעילה יותר עם מצבו הנפשי. במקביל המטופל ילמד טכניקות וויסות גופני ורגשי שיסייעו בתהליך של החשיפות ויביאו להרפיה ורגיעה בתחושות הגוף שישפיעו בחיוב על הרגש והמחשבות ומצב הרוח. בדרך כלל הטיפול לפי גישה זו הינו קצר יותר מטיפול דינמי ולעתים יכול להסתיים לאחר מספר מפגשים מועט בהתאם לצורך. 

​